אני שמחה להציג בפניכם היום את ליטל מנדל, גם היא בוגרת שנה ב’ במחלקה לעיצוב תכשיטים וצורפות בשנקר. השתלבות בתחום עיצוב תכשיטים היתה לא מקרית מבחינתה אך גם לא ברורה מאליה והיא קרתה כאשר חידשה קשרי עבר עם חברה שלמדה באותה תקופה באקדמיה בבצלאל. ליטל, שלמדה באותה עת לתואר ראשון באוניברסיטה העברית, נחשפה כך לעולם העיצוב ה’מקצועי’ והבינה כי תוכל לעסוק באופן רציני ומקצועי במה שעד אז ראתה כתחביב. הדרך לעולם התכשיטים משם, היתה לדבריה ברורה: “תכשיטים הם בעיניי משהו מאד אישי בעל קשר רגשי עמוק לעונד אותם, בין אם הם נתנו כמתנה, הועברו בירושה או נקנו עצמאית.” גם הקשר בין התכשיט לגוף והאופן בו הם משפיעים אחד על השני, משתלבים ומשתנים מסקרן אותה מאד.
התכשיטים בעיצובה שמשכו את תשומת ליבי בתערוכה ג’ובלה (ושאת חלקם אתם יכולים לראות כאן למטה) היו חלק מפרוייקט בשיתוף חברת אבירם טולדו. הקונספט שליטל עסקה בו היה זכרונות וסודות מהילדות ומטרתה היתה לעצב “תכשיטים שיש להם סוד שרק העונד מכיר”. הרעיון היה לתת טוויסט שונה לדברים מוכרים שיחייב התבוננות מעמיקה יותר. ליטל בחרה להשתמש בסמל התלתן המסמל מזל ומתקשר אצלה לילדות, לתמימות ולמשאלות ויצרה את תליון הדיסקית, שהיא סמל מוכר אך השיבוץ בוצע בצורה לא שגרתית. עוד יצרה ליטל טבעת אשר חלקה העליון מסתובב וחושף תלתן בצבעים שונים וטבעת בומבי שכלפי חוץ נראית פשוטה אך חלקה הפנימי מורכב מתבליטים ותחריטים. אתם יכולים לראות כאן גם את היצירות של ליטל לפרוייקט תכשיטי כלות בשיתוף חברת סווארובסקי וכן את הזוית המקורית שלה על תכשיטי לבבות בשתי השרשראות המקסימות האלו.
